איכות, קבלה ומשמעות: על שלוש דרכים לראות את החיים הבריאים

“הקשיים מחזקים את הנפש, כמו שעבודה מחזקת את הגוף (סנקה).”

שלום חברים,

לאורך תהליך ההתפתחות שלי כאיש מקצוע טיפולי, הקדשתי שעות רבות במהלך היומיום בקריאת ספרות מקצועית פסיכואנליטית קלאסית וספרות פסיכואנליטית עדכנית, על מנת להרחיב ולהעמיק את הידע המקצועי. ידע זה מילא אותי בתחושת עניין, וסיפק את הסקרנות התוססת שהייתה לי אודות החיים הנפשיים. אהבתי מאוד לפגוש את התיאוריות הפסיכואנליטיות, העשירות בנקודות מבט עמוקות, מפתיעות ומרתקות על שלל ההוגים הידועים של דיציפלינה זו.

אל הקריאה המתמדת היומיומית בספרות המקצועית הצטרפה במעלה הדרך הכתיבה בבלוג וברשת החברתית. הכתיבה הידקה את החיבור שלי לרעיונות התיאורטיים והציעה את עצמה כפלטפורמת רעיונות רחבה ועשירה, זמינה ונגישה בפרקטיקה המקצועית ואף בחיי הפרטיים, אודות העולם הנפשי על המנעד האינסופי של התמות שהוא אוצר בתוכו.

אלא שהמסע המקצועי האינטנסיבי והממלא כל כך במשמעות ועניין החל בהדרגה דועך. התחלתי להרגיש רווי. לצד זה, הקליניקה המלאה הפכה לדבר מובן מאליו והישג מקצועי זה פסק מלרגש אותי כבתחילת הדרך. ותחושת ריקנות טורדנית החלה מבצבצת ותופסת לה מקום מתרחב בחיי הנפשיים.

בניסיון לעורר מחדש עניין ומשמעות בחיי הנפשיים חיפשתי עניין בתחומי ידע נוספים, שאינם קשורים לעולם הנפש, ובחנתי רעיונות שונים בעצמי ובעזרת אחרים כיצד לממש את עצמי מבחינה מקצועית בדרכים נוספות.

לצד זה, הרגשתי צורך להרחיב את הזהות המקצועית שלי כפסיכותרפיסט פסיכודינמי וחשתי רצון לשלב בה מרכיבים נוספים. ככל שהביטחון שלי בזהות המקצועית שלי כפסיכותרפיסט פסיכודינמי גדל כך אפשרות זו להטמיע ולמזג בה היבטים נוספים הפכה להיות מאיימת פחות, טבעית יותר ומעוררת עניין יותר.

אבל, בכך לא היה די כדי להחיות את הלהט לידע המקצועי ולמימוש מקצועי, שדעכו באופן טבעי. התפתחות זו בתחום המקצועי, שהעניקה לחיי משמעות עמוקה לאורך השנים והפכה להיות בעלת משקל מרכזי במערך הזהויות שלי, מיצתה את עצמה בכל הנוגע לכינונה של משמעות.

תהיתי האם עליי לחפש משמעות חדשה במקום אחר...

לאורך זמן רב החיפוש העלה חרס. לא מצאתי מקורות חדשים לכינונה של משמעות חדשה. על כן, בשלב מסוים, הנחתי למאמצים חסרי התוחלת הללו וקיוויתי בעזרת איזושהי הבנה אינטואיטיבית שזו כבר תמצא את דרכה אליי בדרך כזו או אחרת.

לאחרונה, מצאתי את עצמי בתהליך מתגלגל מאמץ אורח חיים בריא, המושתת על תזונה מוקפדת ובררנית ושגרת אימוני כוח אינטנסיבית וסדירה.

היות והמעבר היה הדרגתי היכולת שלי וגם של המשפחה שלי להסתגל לשינוי זה הייתה נוחה וטבעית יחסית, אף שלא הייתה חפה בתחילת הדרך מהרמת גבה מפעם לפעם מההעדפות התזונתיות החדשות והמוזרות שלי, ואולי גם מחמלה כלפיי על המחיר שאני משלם בגין "שגעון" זה, הכרוך בוויתור על האפשרות להנות ממזונות מפנקים.

הוויתורים על מזונות אהובים, שהרגשתי בהם תחושת חוסר ופיתוי כמעט יומיומית, הפכו עם הזמן לנשיאה קלה יותר בזכות משמעות חדשה שהענקתי לאורח החיים שלי שהפך ל"דרך חיים".

זהו השלב שבו הגוף והנפש מתחברים לחיפוש אחר איכות, חוסן ומשמעות – תמהיל אותו אחקור בהרחבה בהמשך המאמר.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

אורח חיים בריא נתפס לעיתים כעניין טכני: בחירה במזון נכון, שמירה על שגרת אימונים, הימנעות ממזיקים. אך מבט עמוק יותר מגלה כי הבריאות איננה רק עניין של גוף אלא מרחב קיומי שבו נפרשים רעיונות פילוסופיים, חוויות נפשיות וחתירה לרוחניות.

שלושה הוגים – רוברט פירסיג, הסטואים, וויקטור פרנקל – מציעים כל אחד מפתח אחר להבנת הממד העמוק הזה, וכאשר שוזרים אותם יחד, נרקמת תמונה עשירה של חיים בריאים כביטוי שלם של גוף ונפש.

פירסיג: שתי דרכי החשיבה והחיפוש אחר איכות

“איכות איננה רק מה שאתה רואה באופנוע או ביצירה; היא הגשר החי בין הטכני לרומנטי, בין המדיד לבין המורגש (רוברט פירסיג).”

רוברט פירסיג, בספרו “זן ואומנות אחזקת האופנוע”, הציע שהחיים האמיתיים מתרחשים במקום שבו נפגשות שתי דרכי החשיבה – הקלאסית והרומנטית. החיפוש אחר איכות מתרחש במרחב שבין הדיוק לבין החוויה, בין ההיגיון לבין ההשראה. תזונה ואימון גופני מציבים אותנו בדיוק בצומת הזו: מצד אחד, יש בהם סדר, ידע, משמעת; מצד שני – יש בהם תחושת חיות, שמחה, נוכחות.

כאשר אני מתאמן, אינני פועל רק כדי לחזק שריר או לשפר נתון גופני. אני פועל כדי לגעת במשהו רחב יותר – חוויית החיות עצמה. המאמץ הגופני, הנשימה המואצת, היכולת לשאת קושי – כל אלה הופכים לא רק לאימון פיזי אלא גם לאימון נפשי. זהו תרגול של נוכחות, של היכולת להיות ברגע גם כשהוא תובעני. בכך הכושר הופך למדיטציה בתנועה.

גם בתזונה ניתן לגלות את אותו ממד רוחני. כל ארוחה יכולה להפוך לטקס של תשומת לב: בחירה בחומרי גלם איכותיים, הכנה מודעת, אכילה איטית שמכבדת את הגוף. המזון מזין לא רק את הרקמות אלא גם את התחושה הפנימית של הרמוניה ושל דאגה לעצמי. במקום לראות באוכל אויב שיש לשלוט בו או "מספר קלוריות" שיש לנהל, ניתן לראות בו גשר – בין הגוף לבין הנפש, בין העולם החיצוני לבין הפנימי.

כך התזונה והכושר הופכים ממטרות טכניות לדרך חיים. הם הופכים לפרקטיקה רוחנית במובן העמוק ביותר: דרך להיפגש עם עצמי, לגעת במקומות שבהם הגוף והנפש נפגשים, ולהתנסות בממד של איכות – אותה איכות ראשונית, בלתי ניתנת להגדרה, שבלעדיה אין משמעות אמיתית.

ברובד הפסיכואנליטי ניתן לראות באיכות זו ביטוי של חוויה מוקדמת הקרובה למה שוויניקוט כינה הסביבה המחזיקה: מרחב שבו העצמי נחווה כאמיתי, חי, ומוכל. בדיוק כפי שפירסיג מתאר את החיפוש אחר איכות, כך גם המטופל מבקש בטיפול לשוב לאותו מרחב חיוני שבו הנפש מרגישה בטוחה די הצורך כדי להיפתח, ליצור ולחיות.

הפער שפירסיג מתאר בין החשיבה הקלאסית לרומנטית ניתן להבנה כקונפליקט נפשי: הקלאסית מייצגת את עולמות הסדר, המבנה והאובייקטיביות – הדומה ל"אני העליון" המבקש שליטה וארגון; ואילו הרומנטית מבטאת את החוויה הלא מודעת, את השאיפה לספונטניות ולמגע בלתי אמצעי – הדומה למה שפרויד תיאר כעולם ה"איד". חוסר היכולת לשאת את המתח הזה מוביל, כפי שפירסיג עצמו חווה, להתפרקות נפשית; אך נשיאת המתח, במובן ביון-יאני, היא שמאפשרת טרנספורמציה וצמיחה.

במובן זה, מושג ה"איכות" של פירסיג יכול להיתפס כמקבילה לחוויה הטיפולית עצמה: איכות אינה פרשנות נכונה בלבד ואינה אמפתיה בלבד – היא נולדת מן המפגש בין דיוק לבין נוכחות רגשית. בטיפול, בדיוק כמו בתחזוקת אופנוע אצל פירסיג, האיכות מתהווה כאשר יש חיבור חי בין הצדדים, חיבור שאיננו ניתן לצמצום לכללים טכניים אך בלעדיו לא תיתכן תנועה אמיתית.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הסטואים: קבלה והפיכת נסיבות לאימון

 “יש לך כוח על דעתך – לא על האירועים שמחוץ לך. הבן זאת ותמצא כוח (מרקוס אורליוס).”

הסטואים ראו את האדם כמי שנדרש לחיות בהתאם לטבעו, ומתוך כך לשאוף להרמוניה פנימית עם סדרי העולם. אחד מעיקרי תורתם היה ההבחנה החדה בין מה שנמצא בשליטתנו – מחשבותינו, עמדותינו, תגובותינו – לבין מה שאינו בשליטתנו, דוגמת מאורעות חיצוניים, תגובות הזולת או המקריות של החיים.

הבנה זו אינה רק עקרון פילוסופי מופשט אלא תרגול יומיומי של חירות פנימית: דווקא כאשר האדם חדל מהמאבק לשנות את מה שאינו תלוי בו, מתפנה בו מקום לעיצוב עצמי מודע, לאיפוק רגשי ולחוסן נפשי.

בכך מתגלה הרוחניות הסטואית לא כתרגול מיסטי מנותק מהחיים, אלא כמשמעת מעשית – אורח חיים שבו החכמה, הצדק, האיפוק והאומץ משמשים לאבני היסוד של הבריאות הנפשית. רעיונות אלה מתחברים ישירות לשאיפה לחיות אורח חיים בריא ומושכל: אימון גופני ותזונה נבונה יכולים להיחוות כתרגול של שליטה עצמית ואחריות לגוף, כשם שהסטואי מבקש לתרגל שליטה בנפשו.

עפ"י הסטואים, אנו איננו אדונים לנסיבות חיינו, אך תמיד אדונים לעמדתנו מולן. תרגול גופני, למשל, איננו רק פעולה מכנית; הוא שיעור בקבלה – בקבלת הגבולות, בעמידה מול כאב זמני, ובהבנה שגוף ונפש מתעצבים דווקא מתוך המפגש עם הקושי. הבריאות מתבהרת כאן לא כשליטה מוחלטת אלא כיחס נכון למה שאיננו בשליטתנו. זו רוחניות מעשית: להפוך את הנסיבות לאבן דרך במסע פנימי.

פרנקל: המשמעות ככוח מחייה

“כאשר איננו יכולים לשנות מצב מסוים, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו (ויקטור פרנקל).”

עבור ויקטור פרנקל, מייסד הלוגותרפיה, החיפוש אחר משמעות הוא הכוח המניע העמוק ביותר של האדם. פרנקל, שחווה את זוועות המחנות, טען כי גם בתנאים הקיצוניים ביותר ניתן למצוא פשר – לא כפתרון לסבל אלא כיחס אליו. משמעות אינה נובעת ממציאות נוחה או נעימה, אלא דווקא מן האתגר, מן הקושי ומן הסבל שהחיים מזמנים.

בעיניו, האדם אינו חופשי לבחור את נסיבות חייו, אך תמיד חופשי לבחור את עמדתו כלפיהן. כאן טמון היסוד הרוחני של משנתו: האפשרות להפוך את הכאב לקרקע לצמיחה, את האובדן לקריאה להתחדשות, ואת המגבלה להזדמנות להתרחבות נפשית.

דווקא במצבי קיצון – אובדן, מחלה, כאב גופני או נפשי – נבחנת היכולת האנושית למצוא מטרה שמעבר ל"אני" המצומצם: אחריות כלפי הזולת, נאמנות לערך פנימי, או חתירה ליצירה. בכך הופך הקושי עצמו לא רק לאתגר אלא למרחב של הזדמנות – מקום שבו נולדת רוחניות עמוקה יותר וחוסן חיוני יותר.

עפ"י פרנקל, החוסן האנושי נובע כאמור בראש ובראשונה מהיכולת למצוא משמעות. גם בחיי היומיום, אדם שצם, מתאמן, או מקפיד על בחירה תזונתית, עלול לחוש כי הוא מתכנס אל תוך מגבלות. אך ברגע שבו הפעולות הללו נטענות במשמעות – כבחירה לחיות באופן שמכבד את הגוף, כדרך להעמיק בחירות פנימיות, או כהבעת אחריות כלפי עצמו וכלפי אחרים – הן חדלות להיות מגבלה והופכות לנתיב חירות.

אורח חיים בריא כמרחב שלם

כאשר אנו מצרפים את פירסיג, הסטואים ופרנקל, אנו מקבלים שלוש שכבות החודרות זו אל זו: איכות, קבלה ומשמעות. אורח חיים בריא איננו רק מניעה של מחלה, אלא תרגול מתמשך של שלושת הממדים הללו. זו אינה משימה סגורה, או יעד שיש לסמן, אלא מסע פתוח שבו כל צעד קטן – מתרגיל כוח ועד בחירת מאכל – יכול לשאת בחובו ערך רוחני, קיומי ונפשי.

בר-לב שמעון

עו"ס פסיכותרפיסט

0537226836

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.