הפצע שלא קיבל שם: דפוס ההתקשרות החרד-לא מאורגן.

"כאשר המטפל הנו מקור לנחמה ופחד בו זמנית, מערכת ההתקשרות של הילד קורסת (מרי מיין)".

שלום חברים,

דפוס ההתקשרות החרד לא מאורגן הנו השלישי והאחרון מבין שלושת דפוסי ההתקשרות שהציעו בולבי, איינסוורט' ומרי מיין. במאמר זה אני לכן משלים את הסדרה העוסקת בדפוסי ההתקשרות הלא בטוחים, הכוללת את הדפוס הנמנע והדפוס החרד אמביוולנטי.

מבוא

דפוס ההתקשרות החרד-לא מאורגן נחשב לקשה ולמורכב ביותר מבין סגנונות ההתקשרות שזוהו במחקר ההתפתחותי. בניגוד לדפוסים אחרים (בטוח, נמנע, חרד-אמביוולנטי), הוא אינו מאופיין באסטרטגיה מגובשת להתמודדות עם מצוקה. 

מדובר בילדים — ולאחר מכן במבוגרים — שחוו דמות התקשרות כמקור מצוקה ואימה, עד שלא הצליחו לפתח תגובה עקבית כלפיה. הפצע העמוק הזה ממשיך להדהד בזוגיות, בהורות ובמרחב הטיפולי.

התיאוריה ההתפתחותית: בולבי, איינסוורת' ומרי מיין.

ג'ון בולבי, מייסד תיאוריית ההתקשרות, הדגיש כי הילד זקוק לדמות התקשרות שתשדר בטחון, זמינות רגשית ונוכחות עקבית, כשדמות זו הופכת למקור אימה — עקב התנהגויות מתעללות, מבולבלות או טראומטיות — נוצר שבר.

מרי מיין ועמיתיה הבחינו כי כ-15% מהילדים (ובקרב ילדים שגדלו במצבים טראומטיים – שיעור גבוה בהרבה) מפגינים התנהגות בלתי עקבית כאשר הם נחשפים לדמות ההתקשרות. הם ניגשים ואז נסוגים, קופאים במקומם, נראים מבולבלים או מפוחדים. מכאן השם: "חרד-לא מאורגן".

כיצד מתפתח דפוס לא מאורגן?

המאפיין המרכזי של הדפוס הזה הוא קונפליקט פנימי בלתי פתור: "אני זקוק לך כדי להירגע, אבל אתה (או את) גם מקור הסכנה". זהו מצב בלתי אפשרי — הילד מוצף באימה, אך גם תלוי באותו אדם שמעורר אותה. במצבים כאלו, הנפש מתפצלת. חלקים שלמים של החוויה נותרים בלתי משולבים.

בין המצבים העלולים להוביל לכך:

הורה שחווה בעצמו טראומה לא מעובדת.

התעללות רגשית, פיזית או מינית.

הזנחה קשה.

מצבים של דיסוציאציה הורית: הורה שמגיב לילדו במבט ריק, פתאומי ומאיים.

דמויות שמגיבות באופן בלתי צפוי ובלתי עקבי, ומעוררות בילד בלבול עמוק.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

ויניקוט ודפוס לא מאורגן: החזקה שנשברה.

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, אף שלא כתב במפורש על "דפוס לא מאורגן", הניח את הקרקע להבנה מעמיקה של תופעה זו. עבור ויניקוט, "אם אין החזקה, אין אני".

כלומר, כאשר הסביבה הראשונית אינה מחזיקה, אלא מפחידה או מתעללת — הילד נאלץ לפתח "עצמי כוזב" קיצוני, לפצל רגשות, ולפעמים להתכחש לעצמו.

המושג שלו, "התקה של אימה לא ניתנת לחשיבה", מתאים במדויק לחוויית הילד בדפוס לא מאורגן: החוויה הרגשית כה בלתי נסבלת, עד שאינה ניתנת להכלה, לייצוג או לעיבוד.

ביטויים של דפוס לא מאורגן בבגרות.

בבגרות, הדפוס עשוי להופיע בצורה של:

חוסר עקביות רגשית: קרבה ואז נסיגה פתאומית.

כעס או אימה ביחסים אינטימיים: בני הזוג נתפסים כבלתי צפויים, מסוכנים או דוחים.

דיסוציאציה רגשית — התנתקות מעצמי, מהגוף, או מהרגשות.

פחד עמוק מנטישה, אך גם חרדה מקרבה.

קונפליקט מתמיד בין משיכה לקרבה לבין פחד ממנה.

וקושי באינטגרציה של חוויות: "לשכוח" חלקים קריטיים של קשר, או לחוות אנשים בצורה מפוצלת.

למה הכוונה?

אחד המאפיינים הכאובים והמורכבים של דפוס ההתקשרות החרד ־ לא מאורגן הוא הנטייה "לשכוח" או לאבד קשר לחלקים קריטיים מתוך חוויות עבר משמעותיות. אין זו שכחה במובן הרגיל של המילה, אלא תהליך לא מודע שבו האדם מדחיק או מנתק את עצמו מחלקים רגשיים מסוימים של הזיכרון – במיוחד כאשר הם נוגעים לדמויות שהיו גם מקור לאהבה וגם למפח נפש, פחד או כאב. מתוך צורך הישרדותי, נוצר לעיתים פיצול בתודעה: חלק אחד ממשיך לאהוב ולהזדקק לדמות ההורית או לבן הזוג, בעוד חלק אחר נושא את תחושת הפחד, הדחייה או האיום.

מאחר והחיבור בין שני החלקים הללו מעורר חרדה עמוקה, הלא ־ מודע "מפריד" ביניהם. כך נוצר מצב שבו אדם עשוי לספר על קשר קרוב שהיה עבורו "מכיל ואוהב", מבלי לזכור – או להרגיש – את הרגעים בהם חש מושפל, דחוי או חסר ערך באותו קשר עצמו.

זוהי לא הכחשה פשוטה, אלא קושי עמוק לאחד בין רגשות סותרים כלפי אותה דמות – קושי שמשקף את הפיצול הפנימי שבתשתית דפוס ההתקשרות הלא מאורגן.

זוגיות והדפוס הלא מאורגן.

מערכות יחסים רומנטיות מהוות עבור אנשים עם דפוס זה טריגר מרכזי. בן או בת הזוג נתפסים לעיתים כדמויות התקשרות — כלומר, כנוכחים רגשית משמעותיים — מה שמעורר רגשות עבר לא מעובדים.

לא נדיר לראות אצלם התנהגויות כמו:

משיכה לבני זוג מתעללים או רגשית לא זמינים.

פרצי כעס בלתי נשלטים ואז חרטה עמוקה.

נטייה "לבחון" את בן הזוג שוב ושוב — כדי לוודא שלא ינטוש, אך תוך סיכון ממשי של הקשר.

שלל ההתנהגויות הללו, הנובעות מתוך הדפוס החרד לא מאורגן, יוצרות בלבול עמוק, עלבון, כעס, תחושת דחייה, פחד ותסכול מתמיד במערכות יחסים זוגיות. הסבל הנו הדדי. למותר לציין, שמערכות יחסים זוגיות מתקשות לשרוד תופעה זו על שלל ההתנהגויות הנלוות לה.

מאפיינים מיניים:

• מיניות כזירה של בלבול, פיצול ולעיתים חוויה טראומטית-מוחזרת.

• דחף מיני חזק לצד חרדה, סלידה או בושה עמוקה ממין.

• קושי ניכר בהגדרת גבולות, ולעיתים התנהגויות מיניות מסוכנות או מנוגדות לרצון הפנימי.

• הופעת דיסוציאציה בזמן קיום יחסי מין (ניתוק מהגוף, מהרגש או מהחוויה).

• חוויה של מין כחדירה רגשית מאיימת, גם בקשרים שיש בהם אהבה.

טראומה מורכבת והתקשרות לא מאורגנת

דפוס ההתקשרות החרד-לא מאורגן מקביל במובנים רבים לאבחנה של Complex PTSD (C-PTSD). מדובר לא רק בטראומה נקודתית, אלא ברקע של טראומה התפתחותית — טראומה שמתרחשת שוב ושוב, עם דמויות שמצופות היו להגן.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

טיפול בדפוס הלא מאורגן: בין פחד לתקווה.

אפשר לומר שאנשים עם התקשרות לא מאורגנת מבקשים אהבה, אך מצפים לפגיעה בהם מצד מושאי האהבה שלהם. לאור זאת, האתגר המרכזי בטיפול הוא יצירת מרחב שמאפשר תיקון — דרך נוכחות אמפתית, עקבית, לא שיפוטית.

על המטפלים לקחת בחשבון את המורכבות העמוקה הקיימת בין המשאלה לאינטימיות רגשית מתוך נזקקות עמוקה לקשר מוגן וחומל, לבין הפחד העצום שאותה דמות תהפוך בכל רגע נתון לפוגענית. היות והפיצול הנפשי ומנגנוני ההשלכה פעילים מאוד, המטפל בשלבי הטיפול הראשוניים הנו בגדר "אובייקט רע שמתחזה לטוב". דהיינו, המעברים בין אידיאליזציה לדה-וולואציה עשויים להיות מהירים מאוד.

העבודה הטיפולית כוללת:

פיתוח תחושת ביטחון ויכולת ויסות.

עיבוד חוויות טראומטיות באמצעות כלים כמו EMDR, SE, או טיפול דינמי מעמיק.

הבנה של הדפוסים בזוגיות והקשר שלהם לעבר.

יצירת חיבור לגוף ולחוויה הרגשית, כחלק מתהליך ההחלמה.

לסיום

דפוס ההתקשרות החרד-לא מאורגן אינו גזר דין — אלא קריאה עמוקה לריפוי. מתחת לתוהו ובוהו הרגשי ולבלבול הקיומי שוכן ילד שפעם פחד לאהוב. כשהוא מוצא מקום שבו מותר לו לפחד, לבכות, לכעוס — הוא גם יכול להתחיל להירפא.

בר-לב שמעון

עו"ס פסיכותרפיסט

0537226836

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.