שלום חברים,
כפי שאתם יודעים אני עוסק בידע פסיכולוגי ובניתוח העולם הפנימי והיחסים בין בני אדם על בסיס ידע זה, המגיע ממקורות שונים ומגישות שונות. אלא שלאורך הדרך הפריעה לי מאוד העובדה שהידע שלי בתחום המין והמיניות שהנו, היבט מרכזי מאוד בחיים האנושיים, חסר מאוד. למרבה הצער, תוכניות הכשרה בעבודה סוציאלית, בטראומה ובפסיכותרפיה פסיכודינמית לא כוללות הקניית ידע בסיסי בתחום המין והמיניות, כך שהידע שלי אודות ההיבט המיני, נאסף על ידי באמצעות ליקוט מידע אקראי וספוראדי.
באחד הימים כשעיינתי בספרים השונים בסטמצקי נתקלתי בספר: "קיצור תולדות האהבה", שכתבה הביולוגית ד"ר ליאת יקיר וראיתי בו הזדמנות לסגור פערים וחורים בידע. רכשתי אותו וכבר בעודי בקניון התחלתי לקרוא אותו בשקיקה. מצאתי את הידע שהציגה בספר בתחום המין והמיניות מעניין, לעתים משעשע ולעתים מפתיע. הרגשתי שלראשונה חורים רבים בידע שלי אודות היבט זה של החיים האנושיים נסגרים.
במאמר להלן, אציג בפניכם את הדברים שהציגה ד"ר ליאת הנוגעים לסוגיית הרוויה המינית: האם בני אדם מחווטים לקשרים מיניים מרובים? האם ישנם הבדלים בין גברים לנשים בנושא זה? מה מלמדים אותנו המחקרים?
אציין, שהספר מציג ידע נרחב באופן בהיר סביב סוגיית האהבה, המין והמיניות מנקודת מבט ביוכימית ואבולוציונית. ממליץ לרכוש את הספר.
קיצור תולדות האהבה - ד"ר ליאת יקיר:
"בשנות החמישים ביצעו החוקרים פרנק ביץ' ואליזבת ג'ורדן באוניברסיטת ברקלי בארה"ב מחקר מרתק על הריגוש המיני של זכרי חולדות. במהלך סדרת ניסויים הם הכניסו לכלוב שבו נמצא חולד זכר נקבות מיוחמות, ומדדו כמה זמן לוקח לזכר להגיע לאורגזמה. בניסוי הראשון הציגו לו את אותה נקבה בכל פעם. הנקבה עברה כמובן הליך שלא יאפשר לה להיכנס להריון, כדי שתמשיך להיות מיוחמת. חולדות נקבות מתייחמות כל ארבעה ימים, אז מידי ארבעה ימים הכניסו את אותה נקבה לכלוב שלו ומדדו כמה זמן לוקח לו להגיע לפורקן. בניסוי השני כעבור שבועיים, הם הציגו לזכר כל ארבעה ימים נקבה חדשה ומדדו כה זמן לוקח לו להגיע לפורקן.
התוצאות היו מדהימות. בניסוי הראשון עם אותה נקבה, בכל פעם שהזכר הזדווג איתה לקח לו יותר ויותר זמן להגיע לפורקן. בפעם הראשונה לקח לו שתי דקות – הזמן ההמוצע לחולד זכר להגיע לפורקן הוא בין שתיים לארבע דקות. בפעם השנייה שהוא הזדווג איתה לקח לו שלוש דקות, בפעם השלישית חמש דקות, בפעם הרביעית חלה עלייה משמעותית ולקח לו רבע שעה להגיע לפורקן, בפעם החמישית זה ארך 17 דקות ובפעם השמינית והתשיעים הוא כבר לא התקרב אליה, אפילו לא ניסה.
מנגד בניסוי השני, כשהוצג לו כל ארבעה ימים נקבה חדשה, המאהב הנמרץ שלנו שמר על ממוצע של שתיים עד שלוש דקות לפורקן והמשיך עד תשישות, אפיסת כוחות ואף מוות, כל עוד הביאו לו נקבות חדשות.
הסיבה לכך שהוא מת מתשישות היא שבכל מפגש עם נקבה חדשה הוא מגדיל את כמות הזרע שהוא מעביר לה, וייצור הזרע דורש כמות גדולה מאוד של אנרגי מהגוף. התופעה של רוויה מינית נצפתה לא רק אצל חולדות אלא גם אצל זכרים של מגוון יונקים שונים.
מדוע התופעה הזו מתרחשת? מדוע הזכר מגיע לפורקן מהר יותר עם נקבות חדשות ולאט יותר ויותר עם אותה נקבה?
התשובה מתחבאת במוח הרגשי, במערכת הדופאמין. מוחו של הזכר משחרר רמה גבוה יותר של דופאמין לקראת האורגזמה ובזמן האורגזמה עם נקבה חדשה, ורמה פחותה יותר של דופאמין עם נקבה שכבר נחשף אליה.
מדוע מוח הזכר מתוכנת כך שהוא מתוגמל יותר על הזדווגות עם הנקבה החדשה ולא עם הנקבה המוכרת?
התגמול הוא על הפצת הזרע. המוח מתוכנת ע"י הגנים, והגנים של הזכר מתגמלים אותו עבור הפצת הזרע לנקבות רבות ככל האפשר, שיישאו אותם אל הדורות הבאים. אין טעם מבחינת הגנים להזדווג כל פעם עם אותה נקבה בטבע, שהרי היא כבר הרתה בפעם הראשונה והמשיך להזדווג איתה זה בזבוז זמן יקר.
לאחר שחזרו על הניסויים וראו שוב ושוב את אפקט הרוויה המינית אצל הזכרים, ניסו החוקרים להבין כיצד מגיע הסיגנל למוחו של הזכר. איך הוא מבדיל בין הנקבה החדשה לזו המוכרת?
לצורך בחינת השאלה הם מרחו את הפרשות הנרתיק של הנקבות המיוחמות החדשות על עורה של הנקבה המוכרת. במצב הזה, כשהיא מרוחה בהפרשות הנרתיק של הנקבות החדשות, הזכר זיהה אותה כחדשה והגיע לפורקן מהיר מאוד. כלומר, הסיגנל עובר למערכת הדופאמין במוח דרך הריח, דרך הפרומונים שנמציאם בהפרשות הנרתיק. אפקט הרוויה המינית מסכמת ד"ר ליאת יקיר, הוא אפקט חזק מאוד והוא הוכח גם בזכרים נוספים: סוס, חמור, שימפנזה ועוד.
מדוע זכה אפקט הרוויה המינית, הירידה בריגוש כלפי גירוי מוכר והעלייה בריגוש כלפי גירוי חדש, לשם הפופולארי אפקט קולידג'?
קולידג' לא היה שמו של המדען שגילה את התופעה, אלא שמו של נשיא ארה"ב ה30, קלווין קולידג'. יש בדיחה מפורסמת שמיוחסת לנשיא קולידג'. הוא הלך בלוויית אשתו גרייס, רעייתו במשך 25 שנים, לביקור בחווה בטקסס לראות טכנולוגיות חדשות בתחום הלולים. גרייס נכנסה ראשונה לאחד הלולים ובזמן שהחוואי סיפר לה על החידושים בלול, אשת הנשיא התעניינה יותר בתרנגול שבלול ובעובדה שלא צריך יותר מתרנגול אחד בלול כדי להרבות עשרים עד שלושים תרנגולות. גרייס התרשמה מכוח הגברא של התרנגול וביקשה בנימוס מהחוואי, "כשבעלי ייכנס, תראה לו בבקשה את התרנגול הזה".
כאשר נכנס קולידג' ללול, אמר לו החוואי הנבוך, אדוני הנשיא, אשתך ביקשה שאספר לך על התרנגול הזה. הנשיא הקשיב קשב רב ושאל את החוואי, "התרנגול מזדווג כל פעם עם אותה תרנגולת"? בוודאי שלא אדוני" ענה החוואי. "אז ספר את זה לאשתי בבקשה", אמר לו קולידג'. המדען פרופסור פרנק ביץ', שהכיר את הבדיחה, החליט לקרוא לאפקט הרוויה המינית שגילה בזכרים על שמו של הנשיא קלווין קולידג', "אפקט קולידג'".
ומה בנוגע לנקבות?
בסוף שנות השמונים לקחו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה נברנית בתולה שהייתה בזמן הייחום ושמו אותה בכלוב גדול המחולק לשלושה תאים. הנקבה הושמה בתא האמצעי, ומשני צידיה היו פתחים חד כיווניים שמהם יכלה לעבור לתאים השכנים בכלוב. רק היא יכלה לבחור לאיזה תא היא רוצה להיכנס, ואף אחד לא יכול להיכנס לתא שבו היא נמצאת.
בתחילת הניסוי הניחו החוקרים זכר צעיר רק בתא הימני. ההנחה הייתה שמכיוון שהיא מיוחמת היא תיכנס לתא שלו, תזדווג איתו ותיקשר אליו בזכות האוקסיטוצין שמופרש במוחה בזמן האורגזמה. בעקבות תהליך ההיקשרות וההתאהבות היא תחזור אליו מידי כמה ימים, כשתהיה מיוחמת.
כדי לאפשר את הייחום אחרי ההזדווגויות ביצעו החוקרים הליך שימנע מהנקבה להיכנס להריון. במקביל, הכנסו החוקרים לכלוב השמאלי מידי כמה ימים זכר מרשים חדש, והתבוננו באיזה כלוב מבקרת הנברנית יותר, בכלוב הימני עם הזכר המוכר או בכלוב השמאלי עם הזכר החדש.
הדבר הראשון שהבחינו בו החוקרים הוא שבניגוד לזכר, שניגש מייד לפעולה, היא משתהה, לא ממהרת לשום מקום, היא בוחנת, בודקת, משווה ובוררת בקפידה את הזכרים. לבסוף ראו החוקרים שהיא אכן חוזרת לאותו זכר ראשון שאיתו הזדווגה, אך מידי פעם בוחנת את הזכר החדש בכלוב השמאלי ומזדווגת גם איתו, אם הוא מעניין מספיק.
מסקנת החוקרים הייתה שאפקט הרוויה המינית, אפקט קולידג', קיים בנקבות אבל הוא מתון ביחס לזכרים. גם מוחה של הנקבה זוכה לעונג ותגמול מהחשיפה לגירוי חדש, בדיוק כמו הזכר, אבל מכיוון שהיא נושאת בכל הנטל של ההריון, המלטה, הנקה וגידול הצאצאים, היא מאוד מחושבת ובררנית בבחירת הפרטנרים להזדווגות.
האם ניתן להחיל ממצאים אלה מבעלי החיים על בני האדם?
בשנת 2001 הושיבו חוקרים באוסטרליה קבוצת גברים צעירים מול מסך שעליו מוקרן סרטון פורנו קצר בלופ, אותו סרטון פעם אחר פעם. בזמן שהגברים צפו בסרטון בדקו החוקרים את הגירוי שלהם באופן פיזי, דרך מדידת זקפה, ובכתב, דרך מילוי שאלון.
החוקרים ראו שככל שהגברים צופים באותו סרטון , פעם אחר פעם, הגירוי שלהם, הפיזי והנפשי, יורד. לאחר 19 פעמים שאותו סרטון מוקרן, כשהגברים כמעט מנקרים מול המסך, החליפו החוקרים את שחקניות ששמופיעות בסרטון. רק השחקניות הוחלפו, לא העלילה. הפלא ופלא, הגירוי התחדש בעוצמה רבה, גם הזקפה וגם הדיווח בכתב.
זו הייתה ההוכחה המדעית לאפקט קולידג' בבני אדם. ירידה בגירוי כלפי סיגנל מוכר ועלייה בגירוי כלפי גירוי חדש. אצלנו, בניגוד לחולדות ולנברנים, הסיגנל עובר פחות דרך הריח, אם כי פרומונים עדיין ממלאים תפקיד בגירוי המיני שלנו – והרבה יותר דרך העיניים. אנחנו יצורים ויזואליים, חצי מהמוח שלנו משמש לעיבוד מידע חזותי, ולכן דימויים ויזואליים של נשים חדשות מעוררים את הגירוי. תעשיית הפורנו, המגלגלת מליארדים, נסמכת במידה רבה על אפקט קולידג', ועל הצורך לייצר כל כך הרבה תמונות, סרטים וסרטונים חדשים".
ולאחר סקירת דברים אלה העוסקים ברוויה מינית העומדת ביסודה של פעילות מינית באמצעות ריבוי פרטנרים מיניים המגיעה מסיבות אבולוציוניות (העשויה לקבל תוקף מעשי בהשקפת עולם פוליאמורית), אציין שריבוי פרטנרים מיניים עשוי לנבוע גם מסיבות פסיכולוגיות שונות, כגון: הצורך לרומם תחושת ערך עצמי נמוך באמצעות כיבושים מיניים, הניסיון להפיג תחושת ריקנות ובדידות ולחפש אהבה וחום אנושי באמצעות פעילות מינית המאופיינת בריבוי פרטנרים, שחזור של טראומה מינית המבוססת על ניתוק רגשי, או כזו הנובעת ממנגנונים של שנאה עצמית והרס עצמי וכדו'. מיותר לציין, כי פעילות מינית המאופיינת בריבוי פרטנרים הנובעת ממצבי נפש אלה לא רק שאיננה מביאה לתוצאה המיוחלת אלא אף מביאה להחמרה של המצב הנפשי לאורך זמן.
בר-לב שמעון עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.