הגנה אומניפוטנטית (כל יכולות)

"הבעיה עם העולם היא שהמטומטמים הם בעלי ביטחון עצמי מופרז והחכמים מלאי ספק (ברטרנד ראסל)".

שלום חברים,

כולנו כילדים אהבנו את גיבורי העל שהפציעו בתחילת המאה הקודמת בתלבושתם הייחודית והמרשימה על מסכי הקולנוע הגדולים. יוצרי הדמויות השונות של גיבורי העל (סופר מן, ספיידר מן ואחרים) זיהו היטב את הפנטזיה האנושית להחזיק ביכולות על טבעיות בעזרתן נוכל לפתור כל בעיה ולנטל כל איום אפשרי. מפאת היותה של הפנטזיה האנושית על זמנית, הדמויות השונות פופולאריות מאוד בקרב ילדים ומבוגרים גם היום ואפשר להניח שהם יהיו כך גם בעתיד הנראה לעין.

אלא שלפנטזיה זו להחזיק ביכולות על טבעיות - אומניפוטנציה, צד פחות חיובי כאשר פנטזיה זו הנה חלק מרכזי בחיים הנפשיים. הבעיה הופכת להיות חמורה ומסוכנת מאוד ואפילו קטסטרופלית במיוחד, כפי שההיסטוריה מלמדת, כאשר מנהיגים אומניפוטנטיים מצליחים בכישוריהם הכריזמתיים לשבות בקסמיהם ציבור גדול, המאמין שהם מחזיקים ביכולות על טבעיות, שכפי שאנו כבר מבינים מהלכות קסם על בני אדם, היות וההשפעה של פנטזיות אלה על המנהיגים ועל החלטותיהם עלולה להוביל להחלטות נוראיות...

נפוליאון היה אחד המצביאים המבריקים בהיסטוריה. הניצחונות האדירים שלו חיזקו את אמונתו שגאונותו היא מעל לכל. הוא ראה את עצמו כ"גורל היסטורי" – אדם שנשלח לשנות את אירופה. הפלישה לרוסיה (1812) הייתה הטעות הגדולה ביותר של נפוליאון. הוא התעקש עליה למרות אזהרות רבות. הוא זלזל בכוחם של הרוסים ובחורף הרוסי, וחווה תבוסה הרסנית. גם לאחר מכן, במקום להגיע להסכם שלום, הוא המשיך להילחם – מה שהוביל לקריסת הקיסרות.

היטלר ראה את עצמו כנבחר הגורל, שליח ההיסטוריה שבא "לתקן" את העולם לפי השקפתו הנאצית. הוא פתח במלחמת עולם מתוך שאיפה אימפריאלית לכונן סדר עולמי חדש, המבוסס על האמונה הדתית בהיותם של הגרמנים גזע עליון ושל גזעים אחרים נחותים ממנו וכאלה הראויים להשמדה.

כאשר פתח במלחמת העולם השנייה, תוך חודשים אחדים הוא הגיע להישגים אדירים, שלא ניתן היה לדמיין (סיפוח חבל הסודטים, סיפוח אוסטריה, כיבוש פולין במבצע בזק, כיבוש צרפת במהירות בלתי נתפסת ועוד). ההרס וההשמדה שהמיט על היהודים ועל העמים שנכבשו ע"י הצבא הגרמני הדורסני והאכזר היו חסרי תקדים.

בשנים הראשונות למלחמה נראה היה שהדרך של היטלר לשלוט בחלקים נרחבים של העולם פתוחה בפניו.

אלא שהיטלר, שהאמין שאיננו יכול לטעות – טעה טעות אסטרטגית חמורה, כאשר החליט לצאת למבצע ברברוסה ביוני 1941 במהלכו הצבא הגרמני פלש לברית המועצות.

הוא דחה שיקולים רציונליים, כמו חורף רוסי או מחסור באספקה, מתוך אמונה ש"הרצון הגרמני" יתגבר. חייליו נתקעו בבוץ של החורף הרוסי, החיילים סבלו מכוויות קור קשות היות ולא היו מצוידים בבגדי חורף והיו בעיות אספקה חמורות ולעומת זאת, הצבא האדום לא רק שלא קרס, עפ"י תחזיותיו, אלא הצליח למלא את השורות של חיילים רבים שנהרגו במהירות באמצעות מערכת גיוס יעילה ויצא להתקפת נגד אדירה. המבצע הגרמני נחל כישלון מוחלט.

בשנת 1944 1945 כאשר המצב היה נואש היטלר סירב להכיר בכך שהמלחמה אבודה ובחר להילחם עד החייל האחרון. וגם כאשר הצבא האדום הגיע לברלין הוא סירב להכיר בתבוסה ודיבר על ניצחון אפשרי, תוך שהוא מאשים את העם הגרמני בכישלונותיו. והסוף ידוע...

היטלר ונפוליאון, למותר לציין, החזיקו בתפיסה אומניפוטנטית ביחס לעצמם.

למרבה הצער, הגנה זו לא פסחה על מנהיגנו בדרג המדיני והצבאי שלא שעו לסימני האזהרה של הכפופים להם, ולמרבה המזל גם לא על סינוואר ונסראללה שהביאו על עצמם את מותם.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

פרויד התייחס לנושא האומניפוטנציה בכתביו על נרקיסיזם ראשוני ועל חשיבה מאגית בילדות. הוא טען שילדים (וגם מבוגרים מסוימים) מאמינים שהמחשבות שלהם יכולות לעצב את המציאות, כמו קסם. למשל, ילד שמאמין שאם הוא יכעס על אחיו, משהו רע באמת יקרה לו – ולכן גם ירגיש אשם.

במאמרו על הנרקיסיזם  פרויד מתאר שלב שבו התינוק מרגיש מרכז העולם, כאילו הכול סובב סביבו והוא כל-יכול. פרויד עסק בהכחשה  כמנגנון הגנה בסיסי, שבחלק מהמקרים מלווה בתחושת שליטה מוחלטת במציאות כדי לא להרגיש חוסר אונים.

בתו, אנה פרויד ראתה את ההגנה האומניפוטנטית מתהווה על רקע מציאות של חרדה, חוסר אונים או איום פסיכולוגי. לשיטתה, הגנה אומניפוטנטית הנה וריאציה של מנגנון הכחשה משום שהיא מורכבת מהכחשת רגשות של פחד וחוסר שליטה. לצד, יצירת הונאה עצמית של כל יכולות והיות האדם בלתי מנוצח. במקרים מסוימים מצטרפת להגנה זו השלכה כאשר החולשות של האני מושלכות על האחר.

מנקודת מבטה, ההגנה האומניפוטנטית נועדה לסכל מפגש מאיים מאוד עם רגשות של תלות, פחד או חוסר שליטה. הגנה זו מתפתחת באופן טבעי בילדות המוקדמת והיא עשויה ללוות אותנו גם בחיים הבוגרים.

הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין טענה כי כאשר הילד בתהליך התפתחותו מגיע להכרה בתלותו המלאה בהוריו, וגם שהם גם טובים וגם רעים, שהם אינם חלק ממנו כפי שהזה, ובכלל שיש להם חיים משלהם, ושהוא עצמו בעל מגבלות (בעקבות דעיכתה של ההגנה האומניפוטנטית) הוא מתמלא עצב וחרדה.

על מנת לווסת רגשות אלה הוא נאלץ לפתח הגנה מאנית שמאופיינת בהכחשת התלות הכואבת באמצעות יצירת ריגוש (ילד שמעדיף לצחוק ולהשתולל במקום להודות שהוא עצוב, משתמש בהתנהגות מוחצנת כדי להימנע מרגשות דיכאוניים. מבוגר שעבר פרידה קשה אבל במקום להתמודד עם הכאב יוצא לחגוג ללא הפסקה מכחיש את הצער על ידי פעילות אינטנסיבית).

בטווח קצר, ההגנה המאנית יכולה להיראות כאילו היא "מצליחה" כי האדם לא חווה את הכאב. אבל בטווח ארוך, היא מונעת עיבוד רגשי אמיתי ויכולה להוביל לקריסה רגשית כשאי אפשר יותר להחזיק את ההכחשה.

קליין האמינה שהתגברות על ההגנה המאנית היא שלב חשוב בהתפתחות הרגשית, מכיוון שרק דרך הכרה באשמה (לאור נוכחותה של תוקפנות קונסטיטוציונית כלפי האובייקט) ובתלות ההדדית עם אחרים, האדם יכול להגיע לתחושת שלמות רגשית ובשלות נפשית.

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט לא דיבר על הגנה אומניפוטנטית באופן ישיר, אבל הוא עסק רבות במושג האומניפוטנציה בהקשר של התפתחות הילד, במיוחד סביב נושאים של עצמאות, משחק והתפתחות העצמי האמיתי.

הוא ראה את האומניפוטנטיות כתהליך נפשי טבעי ובעל משמעות התפתחותית. כך למשל, כאשר החלב מגיע אל פיו של התינוק כאשר הוא רעב, התינוק הוזה כאילו הוא עצמו יצר את השד שהגיע אל פיו. האומניפוטנציה הנה חיונית לאור היותה מסייעת לתינוק להרגיש בעל תחושת שליטה וביטחון בעולם.

ויניקוט טען שאם הילד חווה תסכול קיצוני או אם ההורה מגיב בצורה קרה או שולט מדי, הילד עלול להיצמד לאומניפוטנציה כהגנה נוקשה מפני תחושות חוסר אונים. בנוסף, לפתח עצמי כוזב – כלומר, להתאים את עצמו לציפיות חיצוניות במקום לחוות רגשות אותנטיים.

לפי ויניקוט, אומניפוטנציה אינה רק שלב חולף – היא חלק מיכולת המשחק והיצירתיות של האדם. במשחק, האדם יכול לחוות רגעים של שליטה דמיונית, כמו ילד שבונה עולם שלם מחפצים פשוטים. יצירתיות בריאה מאפשרת לאדם לחוות רגעים של אומניפוטנציה מבלי לנתק קשר עם המציאות.

לטענת ויניקוט, כשהאומניפוטנציה מתפתחת באופן תקין – היא מאפשרת לילד להפוך למבוגר יצירתי, עצמאי ובטוח בעצמו. עם הזמן, דרך חוויות של תסכול מתון, הילד מתחיל להבין שהמציאות אינה בשליטתו המוחלטת.

אם האם "טובה דיה" היא מאפשרת לילד לעבור בהדרגה מכל-יכולות לתלות הדדית. התהליך הזה חיוני ליצירת עצמי אמיתי כי הילד לומד להסתגל למציאות בלי לוותר על היצירתיות והספונטניות שלו.

לעומת זאת, כאשר האומניפוטנציה נתקעת כהגנה קבועה – היא עלולה להוביל להתנתקות מהמציאות, נוקשות רגשית או נרקיסיזם.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

כאשר הודענו לבני שהיה בן שלוש כי אשתי נכנסה להיריון ובקרוב תצטרף אליו אחות הוא היה מופתע כצפוי. באחד הימים הוא הודיע לנו חגיגית שיש לו תינוקות בבטן. אשתי ואנוכי ראינו בהצהרה זו דרך להתמודד עם חרדה ותחושת חוסר שליטה, לאור העובדה שמציאות חייו עומדת להשתנות ללא שיש לו כל שליטה על כך.

אפשר להעריך שהחרדה התבססה על שאלות מטרידות שונות, שמן הסתם, מפאת גילו לא יכול היה לנסחן, כגון: האם כעת, משתצטרף למשפחה תינוקת קטנטנה נמשיך לאהוב אותו ולדאוג לו? כיצד יהיו חייו לאור אובדן על הבלעדיות של תשומת הלב שלנו? האם אחותו הקטנטנה תהיה טובה אליו? ועוד כאלה שאלות טורדות...

ולכן, על מנת לווסת את תחושת החרדה בה היה נתון, הוא נזקק להגנה אומניפוטנית, תוך שהוא מפתח פנטזיה לפיה בבטנו שוכנים תינוקות ומעצם כך מאזן את המציאות על ידי האומניפוטנציה המדומיינת / הזייתית לפעול גם הוא על המציאות ולהשפיע עליה.

מתוך הבנה לחשיבותה של הגנה זו על חייו הנפשיים ועל הסיוע שלה בוויסות החרדה שלו, שיתפנו פעולה עם ההגנה האומניפוטנטית שיצרה מציאות מדומיינת, שנמצאת מחוץ לתחום שליטתו. לצד זה, סייענו לו לעבד את רגשותיו סביב היותה של מציאות חייו משתנה לאור ההיריון והלידה העתידית וניסינו לערב אותו ככל הניתן בהתרחשות זו באופן שיסייע לו להרגיש שותף פעיל סביב מציאות משתנה זו.

המושג מרחב ביניים נפשי אותו הגה ויניקוט נועד לסמן קיומה של מציאות נפשית הנמצאת בתווך בין המציאות האומניפוטנטית המדומיינת למציאות בפועל. כך למשל, כאשר הילד מדמה את המיטה שלו לספינה השטה בגלים הסוערים יודע בו זמנית, במהלך המשחק, שמדובר במיטה ולא בספינה וגם שמדובר בספינה שאיננה מיטה. כאשר המשחק נפסק המיטה חוזרת באחת להיות מיטה בלבד.

הפסיכואנליטיקאי תומאס אוגדן טוען בספרו: "להתעורר לחיים בחדר הטיפולים" כי "תופעות מעבר אינן שייכות לחוויה מסדר שהוא שילוב בין מציאות לבין פנטזיה או פשרה ביניהן. נכון יותר, הן שייכות לחוויה מסדר שאינו פנטזיה ואינו מציאות. אינו סובייקטיבי ואינו אובייקטיבי. זה תחום של חוויה המתחיל במשחק בילדות ונמשך במשך כל החיים ב"אזור הביניים" הכולל את חיי התרבות, לרבות אומנות ודת". 

המושג "אובייקט מעבר" אותו הוא טבע מתייחס לחפץ כלשהו הנמצא בחזקתו של התינוק ו/או הילד (בדרך כלל שמיכה או דובי) שנושא משמעות רגשית גדולה עבורו.

ויניקוט הבין כי אובייקט המעבר שנמצא בתוך תחום שליטתו האומניפוטנטית של הילד נושא איכויות פסיכולוגיות משמעותיות לאור היותו של התינוק ו/או הילד מטעין את האובייקט בפנטזיות שונות.

אובייקט המעבר שהנו יצירה נפשית מדומיינת מסייע בשיכוך תחושת החרדה ברגעים בהם ההורים נפרדים מהתינוק ו/או הילד לקראת השינה. אובייקט המעבר הופך למעין אובייקט חלופי בעל השפעה מנחמת ומרגיעה בהיעדרם הזמני של הוריו.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

כאשר תהליך ההתפתחות עולה בצורה יפה בהדרגה הביטחון של הילד בעצמו ובזולת המטפל בו גובר והוא פחות נזקק להגנה האומניפוטנטית. מצבי משבר עשויים לזמן את ההגנה לזמן מה ולאחר שהיא ממצה את עצמה היא דועכת מאליה. גם התלות באובייקט המעבר דועכת מאליה.

הביטחון בתחושת הקיום הופך להיות מושתת יותר על אובייקטים פנימיים טובים, תלות הדדית, קבלה של מגבלות העצמי לצד, תחושת מסוגלות של העצמי והפנמה של מציאות חיים יציבה, בעלת חוקיות וסדר.

כאשר ההגנה האומניפוטנטית דומיננטית בחיים הבוגרים ההשלכות עשויות להיות מרחיקות לכת. למשל, תחת השפעת נוכחותה של ההגנה האומניפוטנטית פתיחת עסק, שהנו מהלך הכרוך בסיכונים גדולים, עלול לזכות להתייחסות רשלנית הנובעת לכאורה מביטחון עצמי רב בהצלחת העסק (כשהספק, החששות נמצאים בדיסוציאציה לעצמי), ללא שלביטחון זה ישנם עוגנים במדדים השונים. היעדרה של בדיקה יסודית טרם פתיחת העסק, עלולה להוביל לקריסת העסק. למרבה הצער, גם כאשר העסק קורס קשה מאוד תחת השפעת הגנה זו להכיר בטעויות שנעשו וללמוד מהן.

ביחסים בינאישיים הגנה זו עשויה להתבטא בקשיים ניכרים ביכולת להכיל ביקורת, שמטבע הדברים מאתגרת הגנה כה רגישה זו. מנהלים יסרבו להקשיב לעובדים שלהם מתוך אמונה כי לעובדים אין יכולת לתת להם אינפוט בעל חשיבות שהרי הם יודעים הכול. אדם יסרב ללכת לרופא בטענה שהגוף שלו יכול לרפא את עצמו גם כשהתסמינים מהם הוא סובל מחמירים. אנשים במצוקה יתקשו להגיע לטיפול פסיכולוגי אף שמצבם הרגשי יצריך סיוע. וכאשר יגיעו לטיפול יתקשו להכיל את הרעיון שהם אינם יכולים לסייע לעצמם בכוחות עצמם והם נזקקים לאדם אחר. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.

יש לומר, שכאשר מנגנון הגנה הזה קיים במידה מתונה, הוא עשוי לתרום לביטחון עצמי. אך כשהוא קיצוני, הוא עלול להוביל לניתוק מהמציאות ולבעיות בין-אישיות. הגנה זו שוחקת את הנפש כי האדם חי במתח מתמיד לשמר את אשליית השלמות. כאשר המציאות סותרת את תחושת הכל-יכולות, עלול להתרחש משבר רגשי כמו דיכאון, חרדה או התמוטטות נפשית.

בר-לב שמעון

עו"ס פסיכותרפיסט

0537226836

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.