טבע לב האדם

"מפליא שלא איבדתי את כל האידיאלים שלי. הם נראים כל כך מגוחכים ולא מעשיים. אבל אני נאחזת בהם מפני שלמרות הכול, אני עדיין מאמינה שאנשים טובים ביסודם (אנה פרנק)".

שלום חברים,

בשנת 1954 הסופר האנגלי ויליאם גולדינג מוציא לאור את הספר "בעל זבוב" שהופך לרב מכר המתורגם לשלושים שפות והמזכה אותו בפרס נובל. הספר מתאר דינאמיקה אלגורית בין חבורת נערים שנקלעת שלא מרצונה לאי בודד. היחסים שמכוננים הנערים ביניהם בהיותם משוחררים ממחויבויות חברתיות ותרבותיות, הנם אבן בוחן סביב שאלת טבע לב האדם: האם יצר לב האדם רע מנעוריו או דווקא טוב הוא? הנחת היסוד: רק בתנאים אלה של ואקום שלטוני, תרבותי וחברתי ניתן יהיה ללמוד על אופיו של האדם.

אז האם הצליחו הנערים עפ"י הסיפור של גולדינג לכונן יחסים המושתתים על שיתוף פעולה ואחווה בהתאם לחברה ממנה הגיעו או שמא הפגינו דחפים תוקפניים, אנוכיים והרסניים שעמדו בבסיס היחסים שכוננו?

ובכן, החבורה עפ"י הסיפור, מתחלקת לשתי תתי קבוצות כשתת קבוצה אחת בראשות ראלף, מבקשת לכונן יחסים המבוססים על ערכים מוסריים ולקדם שיתוף פעולה, לפעול עפ"י שיקולים הגיוניים, תוך ניסיון להעריך כיצד היו נוהגים מקבלי החלטות בעולם האמתי לו היו במקומם.

אל מול תת הקבוצה של ראלף ניצבת קבוצתו של ג'ק שמצטייר כמנהיג כוחני, אגוצנטרי, מונע ע"י תאוות כוח וסיפוק מידי. ג'ק דורש להתנער מהציוויים התרבותיים והמוסריים ולתת דרור לדחפים האנושיים.

אחד הילדים המרכזיים בקבוצתו של ראלף נקרא "חזרזיר" על היותו שמן ומגושם, שמנסה תמיד לחשוב באופן הגיוני ושקול. משקפיו של "חזרזיר" מאפשרים לילדים להדליק אש. תחזוקת המדורה כאמצעי איתות לספינות שיעברו באקראי בקרבת האי הנה אמת מידה למידת שיתוף הפעולה של הנערים.

בין שתי הקבוצות מתפתח מאבק כוח שהולך ומסלים. ראלף מפציר בג'ק לשמור על הכללים ובהם תחזוקת המדורה, על מנת שאלה יאפשרו להם לשרוד ולהיחלץ מהאי. ג'ק משיב לו "למי אכפת".

כשהלילה יורד הם פוחדים מחיה מאיימת שנמצאת באי, שהנה באופן סימבולי החיה שבתוכם. עד מהרה הם צובעים את פניהם, מסירים מעליהם את בגדיהם, ומפתחים דחפים בלתי נשלטים לצבוט, לבעוט ולנשוך.

ככל שהסיפור מתקדם קבוצתו של ראלף שמאופיינת בשיקוליה הרציונליים והמתורבתים מאבדת מכוחה. בשיאו של מאבק הכוח חזרזיר מופל לתהום בגובה של 40 מטר ומתרסק, שני נערים נוספים נרצחים וראלף נרדף במטרה להורגו. המדורה איננה מתוחזקת ולכן נכבית. לעומתה, פורצת שריפה גדולה שמשתוללת באי. בעקבות עשן השריפה ספינה שעוברת באקראי מגלה את הנערים ומחלצת אותם. הסיפור מסתיים בנזיפה של קצין הספינה בנערים על מה שעוללו.

הספר שיוצא לאור פחות מעשר שנים לאחר מלחמת העולם השנייה על זוועותיה, מעניק הכרה קודרת להרסנות הטבועה כביכול בלב המין האנושי. מבחינתו של גולדינג, כפי שהדבורה מייצרת דבש האדם מייצר רוע. ועדת נובל שמתרשמת עמוקות מקווי המתאר הנפשיים הקודרים של המין האנושי, כותבת לגולדינג: הספר שלך "מאיר את המצב האנושי בעולם של ימינו". מנקודת מבטה, גולדינג הצליח ביד אמן לשרטט באופן מרתק כביכול את נבכי נפשו הפראיים של האדם.

האם אמנם גולדינג היטיב לשרטט את קווי המתאר הנפשיים של המין האנושי, כאשר מיקם במרכזם את התוקפנות, ההרסנות, האנוכיות והנטייה לסיפוק דחפים?

ההיסטוריון ההולנדי רוטחר ברחמן טוען בספרו "המין האנושי" כי כאשר החל להעמיק בחקר אישיותו של גולדינג הוא גילה שהיה אדם אומלל, נוטה לדיכאונות. אדם שהכה את ילדיו. שראה את עצמו כטיפוס נאצי מטבעו ולכן לדבריו הבין את הנאצים.

ברחמן לא הסתפק בקעקוע דמותו של גולדינג אלא עשה מאמץ לגלות האם אירוע של נערים שנקלעו לאי בודד אכן התרחש במציאות, כך שניתן יהיה לבחון על בסיס התרחשות אמתית, האם אמנם כך ינהגו נערים לכשיעמדו במציאות מעין זו.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

לאחר מאמצים מרובים גילה שאירוע מסוג זה אכן התרחש. ברחמן לא הסתפק בניסיונות ללקט מידע אודות האירוע באינטרנט ועשה את כברת הדרך עד לביתו באוסטרליה של קפטן הספינה פיטר, שכיום הוא בן 90, שאיתר את הנערים באקראי על האי הזעיר אטה, ואת אחד הנערים "מאנו" שגילו עומד היום על 70. הוא גילה בשמחה ובהקלה שפיטר ומאנו זוכרים את הסיפור היטב ואלו הם פרטיו:

ביוני 1965 שישה נערים שלמדו בפנימייה קתולית באי הזעיר טונגה, יוצאים להרפתקה ימית שהתפתחה באופן שונה לחלוטין מזו שתכננו. מתוקף היותם משועממים, הם גונבים סירה מדיג שאותו הכירו וממנו סלדו ויוצאים להפלגה לאי פיג'י מרחק של 500 קילומטרים, כשהם אינם מבינים בעולם הימאות ואינם בעלי ניסיון בהשטת סירה. שעות אחדות לאחר צאתם למסע כולם נרדמו וסירתם נסחפה מרחק רב מהאי ממנו יצאו. במשך שמונה ימים היטלטלו הנערים בים ללא מזון או מים. הם שרדו בזכות טיפות מי גשם שהצליחו ללכוד בתוך קליפות אגוז קוקוס אותן חילקו ביניהם באופן שווה.

על מנת לייעל את העבודה הם החליטו לעבוד בזוגות. הקימו לאחר מאמצים מרובים אש והצליחו לשמור עליה במשך שנה שלימה. הקפידו על תורנויות שמירה, מטבח וטיפול בגינה. בנו מנגנון לפתרון סכסוכים. פתחו את היום בתפילות ושירה ואפילו אלתרו כלי נגינה. כשאחד הנערים נפל מצוק ושבר את רגלו הם קיבעו לו את הרגל בעזרת מקלות ועלים.

לאחר 15 חודשים הם אותרו באקראי כאמור ע"י הקפטן פיטר. בבדיקות רפואיות שנעשו להם התברר שהם בריאים ושלמים. אם כן, הפעם מדובר בהתרחשות אמתית ועלילה שונה בתכלית השינוי. סיפור זה עומד בניגוד מוחלט לסיפור הבדוי של גולדינג, ולכן ניתן להסיק באמצעותו מסקנות אחרות אודות טבע לב האדם. טבע לב האדם, כפי שהסיפור של פיטר, מאנו ויתר הנערים שנקלעו לאי ממחיש, הנו טוב.

שיתוף הפעולה ביניהם נעשה באופן טבעי. הם בנו מנגנון לפתרון סכסוכים, סייעו זה לזה, קיימו מתכונת חיים המבוססת על כללים ומחויבות הדדית. ואף שימרו ופיתחו אלמנטים קהילתיים ותרבותיים.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

ברחמן איננו מסתפק בכך על מנת לחזק את טענתו באשר לטבעו הטוב של האדם, והוא ממשיך בספרו להציג טיעונים נוספים המבססים את טענתו זו. לצורך כך, בין היתר, הוא מפריך את המסקנות הקודרות שעלו מהמחקרים המפורסמים של סטנלי מילגרם (המחקר אודות הציות לסמכות), פיליפ זימברדו (המחקר המפורסם אודות יחסי סוהרם אסירים) ואחרים.

עם זאת, חשוב להוסיף שהוא מודה בספרו כי "לבני האדם יש גם צד אפל". לדבריו, "אנשים הם בעלי חיים חברותיים, אבל יש לנו פגם קטלני: אנחנו מרגישים קרבה אל הדומים לנו ביותר". בהמשך הוא מוסיף שיש לנו פחד קונסטיטוציוני מזרים.

בסרטון המצורף, ברחמן, פיטר ומאנו מתייחסים לאירוע.

שלכם,

בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע (גם אונליין).

0537226836