הבה נהרהר...

בר-לב שמעון
7 ביולי 2018
זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 15 בספט׳ 2023

שלום חברים,

מרצה באחד הקורסים שלמדתי בלימודי פסיכותרפיה פסיכודינמית, העבירה חומר מרתק ומרכזי מאוד, ברצף ובשטף שאנו הסטודנטים לא הצלחנו לעכל. כול רעיון שהעבירה היה בעל עומק ומשמעות, שהותיר מאחוריו שלל מחשבות ואסוציאציות שלא יכלו לקבל את מרחב הזמן לו היו זקוקים כדי להגיע למיצוי. שהרי על מנת להבין לעומק את החומר שהעבירה, היינו זקוקים להרהר בחומר. להתנתק לרגע מהמציאות הסובבת, להסיט את העיניים למעלה, את המבט הצידה, להתחקות אחר רצף האסוציאציות והמחשבות שעולים בנו, אודות הטיפולים והמטופלים שלנו, לפתח קשב לשטף הרגשות הנלווים למחשבות, לרגשות ולאסוציאציות, לאחוז לרגע קל ברגשות המתעוררים נוכח אותו ידע חדש שעולה. לשהות ברגע הזה לשנייה... לשתיים. ולחזור חזרה לכיתה. כלומר במחשבות...

המחשבה סביב הצורך בהרהור מובילה אותי... להרהר עד כמה אנו פנויים בחיים להרהר אודות עצמנו ואודות חיינו. האם אנו מקדישים זמן להרהור אודות היום שחלף? אודות היום שיבוא? אודות מי שהיינו?

וילפרד ביון (פסיכואנליטיקאי) טען שמחשבה והרהור אודות עצמנו הנם המצע עליה יושבת הנפש. שהמחשבה אודות עצמנו וחיינו הנה המניע המרכזי של החיים. וכאשר מחשבה איננה מתקיימת זוהי עדות לקיומם של כוחות הדוחפים אותנו אל עבר המוות (באופן מטאפורי). כלומר, היעדר התשוקה להבין את עצמנו ולפגוש אמת פנימית הנה תולדה של דחפי מוות דומיננטיים.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הרהור סביב היום שחלף מסייע לנו לארגן את המחשבות והרגשות שלנו. לעבד אותו בצורה עמוקה יותר. העיבוד העצמי מאפשר לנו להגיע לתובנות חדשות וחשובות שחמקו מאתנו. להיות במודעות המבוססת על פרספקטיבה אודות הסיטואציות בהן אנו נתונים. אלה מסייעים לנו לחדד את תפיסת המציאות שלנו ולווסת את הרגשות שלנו.

הרהור מסייע לנו מעט יותר להבין גם מה מצוי בתודעתם של אלה עמם אנו מקיימים קשר.

מדוע למשל, חבר משפחה היה מרוחק במפגש משפחתי ולא היה כהרגלו?

מדוע למשל הבוס שלי בעבודה התנהג היום כפי שהתנהג?

הרהור אודות העבר שלנו מייצר את הדבק והרצף הנדרש בין החלקים השונים של העצמי שלנו. מסייע לנו ליצור עומק בהסתכלות ובהבנה שלנו את עצמנו. למצוא קשר וזיקה בין הזהות הנוכחית שלנו לבין החוויות שחווינו, בתוך המסגרת המשפחתית, החברתית, הלימודית.

הרהור מסייע לנו לייצר את הזיקה הנדרשת בין ההתנהגות והרגש שלנו. להבין מעט יותר את המניעים העומדים ביסוד ההתנהגות שלנו.

מדוע התנהגנו כפי שהתנהגנו בציוני הדרך והתחנות השונות של חיינו?

מדוע קיבלנו את ההחלטות שקיבלנו (בתחומי תעסוקה, זוגיות, חברה וכדו')?

אז בואו נהרהר לרגע מיהו אותו עצמי שלנו בציוני הדרך השונים של חיינו.

מי הייתי אני כילד? כנער? כבוגר?

מיהו התלמיד שהייתי ביסודי? בחט"ב? בתיכון?

החייל? הסטודנט?

האם ישנם קווים משותפים בין כל סוגי העצמי הללו?

האם ישנה שונות?

ואם כן מהי?

הרהור נעים...

הרהור איננו אלטרנטיבה לדיאלוג.