פילוסופיה מעשית

"אני חייב למות. אם זה עכשיו אז אמות עכשיו. אם זה אח"כ אז אוכל קודם את ארוחת הצהריים שלי, היות ושעת ארוחת הצהריים שלי הגיעה. ואל המוות אגיע בהמשך (אפיקטטוס)".

שלום חברים,

ודאי תהיתם לאורך מסע חייכם כיצד עליכם לחיות את חייכם? מהי המשמעות של חייכם? מהם מקורותיהם העמוקים ואולי הלא מודעים של המוטיבציות והאמביציות שלכם? מהו האופי הרצוי להתמודד עם בעיות היומיום והסבל שלעתים החיים מזמנים? האם עליכם לשאוף לשגשוג ולאושר? האם בכלל משאלה זו ברת מימוש? ואם אמנם כך, כיצד תוכלו לממש משאלה זו?

הפילוסופיה המעשית ראתה את עצמה אחראית להעניק לאדם הדרכה סביב שאלות אקזיסטנציאליות אלה. מנקודת מבטה של הפילוסופיה המעשית ללא תכלית פרקטית זו לפילוסופיה אין משמעות.

סוקרטס טען כי "חיים ללא חקירה אינם חיים שראוי לחיותם". ברוח רעיון זה, להבנתי, האפשרות לחשוב את החיים הנה בעלת חשיבות רבה, לא רק בשל הרצון שלנו להגיע לתשובות מניחות את הדעת אודות שאלות אקזיסטנציאליות, אלא ראשית לכול, לעצם החקירה חשיבות משל עצמה, בשל היותה מעניקה לחיינו עומק, חיוניות ומשמעות.

במאמר להלן, ריכזתי על קצה קצהו של המזלג, מקצת מרעיונות היסוד של שלוש השקפות פילוסופיות, שהניחו את אבני הבניין לחשיבה האקזיסטנציאלית והזינו רבים מהרעיונות הפסיכואנליטיים (וגם של גישות אחרות: סיביטי, דיביטי...).

הפילוסופיה הסטואית

"היה חזק כסלע שעליו הגלים מתנפצים ללא הפסק (מרקוס אורליוס)."

תחילת פעילותה של הפילוסופיה הסטואית (סטואה משמעה אכסדרת עמודים והיא זכתה לכינוי זה על שום ההתכנסות של הפילוסופים הסטואים במקום קבוע ששכן מתחת לאכסדרת עמודים) מהמאה השלישית לפני הספירה עד למאה השנייה לספירה.

היא התפשטה מהעולם ההלניסטי לרפובליקה הרומאית ולאחר מכן לאימפריה הרומאית. הוגיה נחשבים להוגים המשפיעים ביותר באותה העת. ביניהם, אפיקטטוס שהיה עבד ושוחרר מבעליו, סנקה שהיה סנטור ושהשפיע, בין היתר, על שייקספיר ומרקוס אורליוס שהיה קיסר רומאי.

הסטואיות דעכה עם עלייתה של הנצרות, אך המשיכה להשפיע על בני אדם לאורך השנים. העובדה שהרעיונות הסטואים מוכרים היום היא הודות לעובדה שהפילוסופיה הסטואית השפיעה גם על העולם הנוצרי (ובין היתר על מייסדה) ועל הפילוסופיה המודרנית למשל, על רנה דקארט וברוך שפינוזה אליו אגיע בהמשך....

הפילוסופיה הסטואית טענה כי:

1. אנחנו יצורים חברתיים מאוד. אנו יכולים לשרוד לבד אך נוכל לשגשג רק באמצעות רשתות חברתיות בריאות.

2. אנו יצורים רציונאליים - אף שאין זה אומר שאנו תמיד רציונאליים.

עפ"י הפילוסופיה הסטואית עלינו לשאוף לשלווה ורווחה נפשית. על מנת לממש שאיפה זו, הסטואים הציעו לשחרר את עצמנו מלנסות לשלוט במציאות חיינו, בהקשרים עליהם אין לנו שליטה. והיות והמקום היחיד בו השליטה שלנו מלאה וקיימת הנו התודעה הפנימית שלנו (תשוקות, דעות ורצונות), עלינו לשאוף לעצב את התודעה שלנו באופן שיאפשר לנו לשלוט בה ולייצב אותה.

בדרך למימוש מטרה זו עלינו למנוע את חדירתן לתודעה של תשוקות מזיקות. היות ויש לנו שליטה על המעשים שלנו אך לא על התוצאות, חזקה עלינו להימנע מלקשר את הערך העצמי שלנו לתוצאות של המעשים שלנו.

עוד הם הוסיפו שעלינו לחיות בהרמוניה עם הטבע. לעשות שימוש בתבונה מעשית כדי לדעת מה טוב או רע עבורנו וכדי לשפר את איכות החיים שלנו ושל אחרים. מתינות - הם הציעו לא לנטות לקיצוניות כזאת או אחרת. לשמוח בחלקנו. למצוא בתוכנו את המקור להנאות. להיות אמיצים, דהיינו, לנקוט עמדה מוסרית ולשאוף לחיים של כנות, טוב לב וצדק.

הציטוט לעיל משקף תפיסת עולם רציונליסטית המבקשת לנטרל את השפעת ההיבט הרגשי עד כדי ניתוק ממנו. מנקודת מבט פסיכולוגית, ניתוק בין העולם הרגשי לעולם השכלי הנה תבנית התנהגותית רלוונטית ויעילה במצבי חיים מאיימים. האם הסטואים חוו את החיים לכשעצמם כחיים רוויים באיומים?

חשוב מכך, הפילוסופיה הסטואית לא זיהתה את השפעתם של גורמים לא מודעים על נפש האדם. פרויד שראה בלא גורם בעל מודע משקל מרכזי, טען למשל, שהנפש מושפעת מקיומו של מצפון, ממערך של ערכים מוסריים מופנמים ומקיומו של מעין אני אידיאלי. הוא ראה את הגורמים הנפשיים הללו מתכנסים לתוך מבנה נפשי שכונה על ידו : סופר אגו. עפ"י פרויד, סופר אגו "נוקשה" או "רודני" נוטה לחבוט בנו בשלל צורות ודרכים, להשפיע על ההתנהגות שלנו ולייסר אותנו כהוגן. כך למשל, אדם עם אני אידיאלי נוקשה תמיד ירגיש אשמה, ביקורתיות וספקות מייסרים ביחס לעצמו.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

ברוך שפינוזה

"כל דבר שואף להתמיד בקיומו (ברוך שפינוזה)".

כפי שהזכרתי לעיל, הפילוסופיה הסטואית השפיעה בין היתר, על הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה (1632-1677). ובכן, שפינוזה הוא בן למשפחת יהודים אנוסים מפורטוגל שהתיישבה בהולנד וחזרה ליהדות. אימו נפטרה כשהיה בן שש. אביו שהיה יבואן וייצואן של פירות נפטר כשהיה בן 22.

שפינוזה למד בנערותו לימודי תנ"ך ותלמוד ונחשב לעילוי. בהמשך דרכו כפילוסוף טען בספרו החשוב ביותר "אתיקה" כי קיומו של האלוהים הוא אימנננטי (האל והטבע חד הם) ולא טרנסדנטי (האלוהות קיימת מחוץ לטבע). לדבריו, עלינו להכיר את הטבע ואת מקומנו בתוך ההוויה. אנו אופנים של האלוהות הנצחית והאינסופית, כפי שהגל הנו חלק מהים. את התנ"ך ראה שפינוזה כיצירה אנושית וקרא להפרדת הדת מהמדינה ולאור זאת, נתפס כאחד מאבות החילוניות.

בשל השקפותיו אלה סבל מחרם ונידוי מוחלט של הקהילה היהודית וקשריו עם כלל חברי הקהילה ובכלל זה עם אחיו ואחותו שלו נותק לחלוטין. למחייתו הוא עבד כמלטש עדשות, חי חיי בדידות והסתפק בחוג מצומצם של ידידים ותלמידים.

לטענת שפינוזה אנו במצב פגיע כשאנחנו סבילים, ולכן עלינו לשאוף לעוצמה. כיצד נממש את המשאלה לעוצמה?

באמצעות הקונאטוס.

הקונאטוס הנו מושג המגלם את הרעיון לפיו האורגניזם שואף להתמיד בקיומו ולהרחיב את עוצמתו (בהמשך הדרך מושג זה יעבור טרנספורמציה למושג הליבידו הפרוידיאני).

על המוטיבציות העומדות ביסוד הפעולות שלנו להוביל להתפתחות הידע, הכישורים, היכולות והמיומנויות שלנו. המוטיבציה לפעולות שלנו צריכה להגיע מתוך המהות הפנימית שלנו. את המוטיבציה המגיעה מתוך המהות הפנימית עלינו לברור מתוך גורמים רבים המניעים את אותה.

הטוב והרע עפ"י שפינוזה הם יחסיים ונקבעים במידה בה הם משרתים את כוח ההשתמרות של האדם.

עפ"י שפינוזה לא יתכן שדפוס פעולה המגיע מתוך המהות הפנימית שלנו יהיה בגדר של דבר רע. היות וכאשר אנו פועלים מתוך המהות הפנימית שלנו, אנו בעצם משתתפים בכוח הטבע הוא כוח האלוהות. כאשר האדם פונה לתוך המהות הפנימית שלו הוא מתחבר לכוח החיים. שפינוזה טען כי אין די בהבנה והזדהות עם עקרונות אלה אלא ישנו צורך בתרגול של התודעה.

"בני האדם חושבים עצמם בני חורין מתוך שהם יודעים את מעשיהם ואינם יודעים את הסיבות שגרמו להם (ברוך שפינוזה)" .

הציטוט הנפלא לעיל, מהווה את המסד לרעיון הלא מודע של פרויד והעצמי הכוזב של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט.

שפינוזה מבטא את ההכרה כי אנו נוטים להאמין שאנו פועלים מתוך המהות הפנימית שלנו, אלא שבמקרים רבים, איננו מודעים לכך שהמצע לפעולות שלנו מצוי בכלל בניסיון הלא מודע לחקות אחרים או לרצות אחרים, או כאשר אנו פועלים מכוח דחפים נרקיסיסטיים שאינם מודעים, או מתוך רגשות של קנאה, או מתוקף פעילותן של הגנות פסיכולוגיות שונות שמבקשות לחפות עלינו מפני חרדה או כאב (למשל: הכחשה, הדחקה והשלכה).

בהיעדרו של חיבור אותנטי למהות הפנימית שלנו לא נוכל לרכוש עוצמה ולבסס חופש פנימי. החופש לטענתו איננו שחרור מתוך מערך הגורמים החיצוניים אלא מתוך שחרור של התודעה, וזו מתאפשרת כאמור באמצעות תרגול תמידי. חופשי עפ"י שפינוזה הוא זה שתבונתו שולטת ברגשותיו. כלומר התבונה היא הדרך להשגת חירות.

ברם, האומנם תבונה היא הדרך להשגת חירות?

הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון טען שצריך שני אנשים, שתי תודעות, כדי לחשוב את המחשבות המטרידות ביותר. כלומר, על מנת להתחבר למהות הפנימית שלנו אנו זקוקים לאדם נוסף, המציב עצמו מולנו בעמדה אמפתית ושאיננה שיפוטית. רק כך אליבא דביון נוכל להתחבר למהות הפנימית שלנו.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

פרידריך ניטשה

"דבר אינו בעל ערך גדול יותר מאשר להגיע לרמה גבוה של עוצמה (פרידריך ניטשה)"

פרידריך ניטשה (1844-1900) הבכור מבין שלושה ילדים נולד בפרוסיה (גרמניה של היום). אביו שהיה כומר לותרני נפטר ממחלת הסרטן במוחו כשניטשה היה בן ארבע בלבד. אחיו הצעיר נפטר בהיותו כבן שנתיים בלבד כשמלאו לניטשה שש שנים. בטרם נפטר איבד האב את שפיותו והחשש שליווה את ניטשה לאורך חייו היה כי גם הוא עצמו יאבד את שפיותו. הוא עצמו חלה בעגבת מחלה שהסבה לו סבל רב וסופה היה, כך ידע, ליטול ממנו את שפיותו. יתכן ועובדה זו המריצה אותו לבטא באופן נועז את מחשבותיו המרדניות ככל ששפיותו עמדה לו. כך או אחרת, למרבה הצער, ניטשה איבד בשנותיו האחרונות את שפיותו מפאת המחלה בה לקה ואף את כושר הדיבור שלו. אחותו שנישאה לבעל אנטישמי עמו התגוררה בארה"ב וספגה קיטונות של ביקורת מצדו, לימים התגרשה מבעלה, חזרה לפרוסיה ופרסה עליו את חסותה.

וכעת אל הגותו...

מנקודת מבטו של ניטשה הנאורות שהביאה עמה ספקנות נטלה מן האדם את האלוהות הטרנסנדנטית, על שלל התוויות הדרך המוסריות והערכיות המעוגנות בה, ההשגחה העליונה והביטחון שהעניקה וההיסטוריה והתרבות שהושתתה עליה.

בהיעדרה של ישות טרנסדנטית נותר האדם יתום בעולם, ערכיו כבר אינם מעוגנים בישות טרנסדנטית עליונה, נטול עוגנים ומשמעות לקיומו, ללא מצפן המתווה לו את הדרך לחיות את החיים, ללא תחושת ודאות, ללא ביטחון בקיומה של השגחה עליונה וללא תגמול על מעשיו הטובים או הרעים. המבוכה הקיומית במציאות אקזיסטנציאלית נטולת אלוהים הופכת גדולה.

ודווקא מתוך מבוכה אקזיסטנציאלית זו נוכח מותו של האלוהים ראה ניטשה הזדמנות שנופלת לו לאדם, להשתחרר מעוגנים חיצוניים, ולכונן מכוח עוצמתו ועצמיותו את עולמו המוסרי ומשמעות קיומו ולבסס אותם על תבונתו. על כן, ניטשה ראה את האדם כשואף להגדיל את עוצמתו על מנת לבסס ולעגן את קיומו בעולם.

כפי שציינתי לעיל, גם שפינוזה וגם ניטשה הציעו לשאוף לעוצמה. מהו אם כן ההבדל בין שתי ההשקפות? פרופסור ירמיהו יובל מבחין כך בין עמדתו של שפינוזה לעמדתו של ניטשה אודות השאיפה לעוצמה:

"הדרך היחידה להבין את תורת שפינוזה היא לראות מטרה אחת (הרצון להתרחב) ככפופה לשנייה - (ההתמד): הגברת עוצמתו של הקיום היא מטרה רצויה, מפני שהיא מגדילה את סיכויי השימור העצמי. ואילו אצל ניטשה העוצמה אינה מכשיר של הקיום, אלא מגדירה אותו ומקיפה את כל מלואו: איננו קיימים תחילה, ואחר כך שואפים להאריך את קיומנו על ידי הגדלת עוצמתנו, אלא אנו קיימים מלכתחילה בתור רצון לעוצמה, כלומר, בתור ההקרנה הדינמית של ישותנו ובתור התנועה או המגמה הטבועה בנו להגדיל ולהגביר את העוצמה. דבר שלעתים קרובות אנו מסכנים למענו את עצם החיים-סתם".

חברים יקרים, שלושת ההשקפות הפילוסופיות שפרשתי במאמר זה מעוגנות בידיעה כי הקיום האנושי נוכח בקוסמוס אינסופי, ללא נוכחותה של ישות טרנסדנטית אחראית. זוהי ללא ספק ידיעה מדכאת ומעוררת אימה.

הגישות הפילוסופיות לעיל אינן רואות את האדם כחסר אונים אל מול ההכרה בקיום האנושי בהיעדרה של ישות טרנסדנטית משגיחה ואחראית, אלא הזדמנות לממש את החיים על בהתבסס על תבונה מעשית, דהיינו על האדם ליטול אחריות על חייו, להתחבר באופן אותנטי למהות הפנימית שלו, להשתית את חייו על מערכת ערכים השואפת לצדק, נדיבות ויציבות ולהניע את עצמו לפעולה שתביא להעצמתו ולחיזוק הישרדותו וצמיחתו.

היעדרו של האלוהים הנו אלגוריה לאובדנו של האובייקט.

ואין המדובר באובדן פיזי, כי אם באובדנה של פנטזיה אודות קיומו של אובייקט אידיאלי - אוהב ללא תנאי, עוטף ומגונן, חכם ונאור, אכפתי וסוכך. קריסתה של הפנטזיה עלולה להותיר את הסובייקט כשהוא עומד מבולבל וחרד אל מול קיומו הסופי בקוסמוס האינסופי.

הפסיכואנליזה מלמדת אותנו שחרדה זו עלולה לנטוע בסובייקט תשוקה תמידית, סיזיפית, בלתי מתפשרת ובלתי נלאית למצוא חלופות אובייקטאליות, מציאותיות ומדומיינות, שימלאו עבורו את הבור הנפשי הפעור בו.

להתמסר לרעיונות או לדמויות השוללות מהסובייקט את חירות המחשבה שלו בתמורה מפוקפקת לביטחון.

הפילוסופיה האקזיסטנציאלית מעודדת תהליכי נפרדות ואינדיבידואציה, שיהוו מצע להתפתחות העצמי, לפיתוח כושרו היצירתי, כינון ערכיו מתוך עצמיותו ולהתעצמות תחושת שליטתו של האדם על חייו.

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. אודה על סימון לייק למאמר - כך אני יכול לדעת כיצד חוויתם אותו. ולסיום, מזכיר שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג - חיסיון מובטח.

בר-לב שמעון עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836