זוגיות בצל דפוס התקשרות חרד - אמביוולנטי

שלום חברים,

במאמר הקודם עסקתי בדפוס ההתקשרות הנמנע כמבנה נפשי בעל מאפיינים ייחודיים, הנוצרים תחת נסיבות חיים התפתחותיות סטרסוגניות.

כפי שניתן היה להתרשם, דפוס ההתקשרות הנמנע קשה היה לזיהוי בסיטואציה המחקרית (כמו גם בחיים הממשיים) עד כי החוקרים הניחו תחילה בטעות כי הוא משתייך לקטגוריית הדפוס הבטוח.

וכפי שניתן יהיה להתרשם מהמאמר להלן, דפוס ההתקשרות החרד אמביוולנטי בניגוד לדפוס ההתקשרות הנמנע, הרבה יותר קל לזיהוי והוא איננו משאיר מקום לספק...

לפני שאציג את המאמר בעזרת תיאוריה פסיכואנליטית, אציג את קווי המתאר הכלליים של דפוס זה, על דרך ההשוואה עם הדפוס הנמנע.

בטבלה הראשונה סביב אופי המענה האימהי כפי שהוא נחווה על ידי הילד.  

בטבלה השנייה סביב האופן בו שני דפוסי התקשרות אלה מתנהלים בתוך מערכת יחסים זוגית דרך הקשרים שונים.

טבלה 1 – אופיו של המענה האימהי:

	דפוס נמנע	דפוס חרד - אמביוולנטי
חוויית הנוכחות האימהית	נוכחות פונקציונלית אך רגשית מרוחקת	נוכחות לא עקבית ובלתי צפויה
פרשנות הילד	"על רגשות לא כדאי להסתמך, הם מאכזבים או לא רלוונטיים"	"האובייקט לא צפוי, עליי להיאחז בו בכל כוחי"
מענה רגשי	תחושת דחייה רגשית סמויה	תחושת זמינות רגשית מתעתעת (לפעמים ישנה, לפעמים נעלמת)
תגובות הילד	הסתמכות עצמית מוגזמת, הדחקה רגשית	תלות רגשית עזה, חרדה מתמדת מהפקרה
עיבוד תסכול	הדחקת תחושות תסכול כדי לשמר אשליית עצמאות	רגישות מופרזת לכל רמז לדחייה או נטישה

טבלה 2 – אופי ההתנהלות בתוך הקשר הזוגי

	הדפוס הנמנע	הדפוס החרד אמביוולנטי
שליטה על הרגשות	שליטה טובה על הביטוי הרגשי, לעתים תוך דיכוי רגשי	קושי לשלוט ברגשות, סערות רגשיות תכופות
תלות - עצמאות	עצמאות מופרזת, ניכור רגשי	תלות רגשית חזקה, חשש מנטישה
אינטימיות רגשית	הימנעות מקרבה רגשית	כמיהה עזה לקרבה, פחד מהיעדרה
זהות	קרבה מאיימת על תחושת הזהות	נטישה מאיימת על תחושת הזהות
חוויית ערך עצמי	תלות בערך עצמי עצמאי, לעיתים שחיקה	ערך עצמי תלוּי באישור חיצוני
יחס לצרכים תלותיים	הכחשת צרכים תלותיים	דרישה מוגברת למענה לצרכים תלותיים
תחושת ביטחון בקשר	"אני לא צריך אף אחד"	חרדה תמידית לאובדן הקשר
אופן עיבוד פרידות	התנתקות רגשית מהירה	עיסוק מתמשך ומייסר באובדן
התמודדות עם דחייה	מזעור משמעות הדחייה ("לא באמת רציתי")	גישות קיצונית לדחייה, חוויה של נטישה
פנטזיות לא מודעות ביחסים	פנטזיות על עצמאות מוחלטת	פנטזיות על מיזוג טוטאלי ואהבה מותנית

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

וכעת לתיאוריה...

הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין (שהייתה המדריכה לפרק זמן מסוים של ג'ון בולבי – הפסיכואנליטיקאי שפיתח את תיאוריית ההתקשרות יחד עם הפסיכולוגית מרי איינסוורת') ייחסה חשיבות רבה לפנטזיה הלא מודעת ותשומת לב מופחתת ליחסים הממשיים עם הדמויות המטפלות. תפיסה זו שהייתה מנוגדת לתפיסתו של ג'ון בולבי הביאה אותם למחלוקות קשות שחיבלו לקונפליקט ביחסים ביניהם.

ולמרות הניגודים בנקודת המוצא התיאורטית בין קליין לבולבי, אסתייע ברעיונות של קליין על מנת להציג את דפוס ההתקשרות החרד אמביוולנטי אותו זיהו בולבי ואייינסוורת' ולהעמיק את ההבנה של דפוס התקשרות זה.

קליין ראתה את התינוק כבעל יכולת לנהל יחסי אובייקט פנימיים למן ראשית חייו, תוך שהוא מנהל יחסים אלה עם אובייקטים פנימיים וממשיים במקביל. היות ובראשית חייו הוא נתון תחת השפעת דחף המוות הוא משליך את דחפיו התוקפניים המולדים לתוך האובייקט וכתוצאה מכך הוא מפתח חרדה מפני תגובתו הנקמנית של האובייקט.

במאמר מוסגר אציין, שלשיטתה של קליין דחף המוות והתוקפנות הנובעת ממנו, הנם אינהרנטיים להתפתחות הנפשית, בדיוק כפי שטען פרויד, והם מלווים את האדם לאורך כל חייו לצד נוכחותו של דחף החיים וההשפעות הנובעות ממנו (יצירתיות, שאפתנות וכדו'). אסכם ואומר כי החיים האנושיים מתנהלים בצל הדיאלקטיקה בין שני דחפים אלה.

במאמרה "כמה הערות על כמה מנגנונים סכיזואידיים משנת 1946" טענה קליין כי ההתפתחות הנפשית מתקיימת דרך שתי עמדות נפשיות. העמדה הנפשית הראשונה עמה אנו מתחילים את החיים כונתה ע"י קליין "העמדה הסכיזואידית פרנואידית" (סכיזואידית = פיצול).

בעמדה נפשית ראשונית זו התינוק, הטרוד בחרדות הישרדותיות, בהשפעת "דחף המוות" המלווה אותו למן ראשית הדרך, משליך על האובייקט את דחפיו התוקפניים, ומתוך מערך השלכות זה, הוא חווה את האובייקט באופן רודפני.

בעמדה נפשית זו התינוק עושה שימוש מאסיבי בהגנה המפצלת על מנת להימנע מחרדת כיליון ומחרדה פרנואידית. ההגנה המפצלת מעצבת תפיסת עצמי ואובייקט מפוצלת ודיכוטומית המתכתבת עם המציאות הממשית.

אסביר –

למשל, כאשר האם מתסכלת את התינוק ואיננה זמינה אליו מספיק כדי להזין אותו היא נחווית כדמות רעה והפנטזיות התוקפניות כלפיה משתוללות בתוכו וגוררות אתן חרדות פרנואידיות, שהולכות ומתעצמות בתוכו.

לעומת זאת, ברגעים בהם הוא חווה את האם כזמינה וקשובה לצרכיו היא הופכת באחת לדמות טובה.

ככל שהתינוק מתפתח וכישוריו המנטאליים והקוגניטיביים מבשילים וככל שהוא חווה את הדמויות המטפלות באופן "טוב יחסית", הוא מפתח יכולת לראות את עצמו ואת הדמות המטפלת באופן שלם ומורכב.

כלומר, התינוק מצליח לפתח תפיסת מציאות מדויקת ושלימה יותר - האם המתסכלת ברגעים מסוימים וקשובה ברגעים אחרים הנה אותה אם. התפיסה הופכת ממפוצלת ופשטנית (טובה-רעה) לשלימה ומורכבת, הן לגבי עצמו והן לגבי הדמות המטפלת בו. הוא עושה את המעבר מתפיסת אובייקט ועצמי חלקיים לתפיסת עצמי ואובייקט שלימים.

וכאן מתפתח המעבר לעמדה נפשית בשלה ומפותחת יותר אותה כינתה קליין "העמדה הדפרסיבית". 

אלא שגם מעבר זה איננו מביא אותו למנוחה נפשית והוא מתחיל להתמודד עם חרדות מסוג חדש בוודאי ככל שהבשלה זו איננה עולה יפה...

הפנטזיות התוקפניות שעדיין רוחשות בתוכו ומושלכות לתוך האובייקט מזינות בעמדה נפשית זו חרדה מפני אובדן האובייקט ואובדן אהבת האובייקט ורגשות אשמה. חרדות אלה נוצרות כאשר התינוק כבר מזהה את נזקקותו הרבה באימו ואת תלותו הגדולה בה. אלה מעצימים את החרדה מפני אובדן אהבתה ו/או חמור מכך אובדנה הממשי.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הביטויים של דפוס התקשרות חרד אמביוולנטי בזוגיות...

ככל שההתפתחות איננה עולה יפה התינוק שגדל והפך לילד ובהמשך לאדם בוגר, סוחב עמו לתוך היחסים הזוגיים בעל דפוס ההתקשרות חרד אמביוולנטי את הכמיהה לקרבה ואינטימיות רגשית ואת החרדה שכמיהה זו לא תוכל להתממש באופן מלא.

כאשר כך אמנם קורה, האכזבה הופכת כואבת, העלבון צורב, החרדה מפני היעדרה של אהבה ומחויבות רגשית עמוקה נחווית כמאיימת, וככל שבני הזוג מאכזבים הם הופכים באחת "לרעים", והזעם כלפיהם נוטה להתפתח ולהתעצם עד לכדי שנאה של ממש.

במצבים של אכזבה לאורך זמן נוטה להתפתח בתוכם מעין הכרה מדכדכת כי לא ניתן לסמוך על בני הזוג היות והם אינם באמת כנים באהבתם. תחושת ייאוש וחרדה עלולים להיות עזים ומציפים. תחושת הזהות משתבשת לאור היותה של הזהות מושפעת באופן משמעותי ועמוק מקיומו של הקשר הזוגי על המחויבות ההדדית והאינטימיות הרגשית.  

רגשות הכעס, הזעם והשנאה עשויים לעורר רגשות אשמה וחרדה מפני אובדן הקשר. הקשרים הזוגיים נוטים לסבול מאמביוולנציה חזקה ביחס לבני הזוג: מצד אחד, אידיאליזציה של בני הזוג ככאלה המסוגלים לספק ביטחון מושלם; מצד אחר, עוינות סמויה כלפיהם בשל חשש מהפקרות או פגיעות.

בהיעדר עיבוד עמוק של החוויות המוקדמות והכרה מורכבת באמביוולנציה, האדם החרד-אמביוולנטי יטה לקבע את עצמו במעגל בלתי נגמר של כמיהה לאיחוד, חרדה מאובדן, ואכזבה מחודשת. כך הקשר הרגשי הבוגר נותר פגיע ועתיר דרמה רגשית.

הבנת דפוס ההתקשרות החרד-אמביוולנטי מאפשרת לא רק אבחון של התנהגויות רגשיות וזוגיות, אלא גם תובנה מעמיקה כיצד חוויות ילדות משפיעות על האופן שבו אדם חווה את הקשרים הרגשיים הבוגרים. דפוס זה, עם כמיהתו הבלתי פוסקת לקרבה וחרדתו מפני נטישה, נוטה להוביל למעגל של אכזבות ודרמות רגשיות במערכות יחסים זוגיות.

באמצעות הכלים של תאוריית ההתקשרות והתיאוריה הקלייניאנית, ניתן להבין את הדינמיקות הסמויות הללו ולפנות אליהן בכדי לפתח מודעות עצמית גבוהה יותר. מודעות כזו עשויה לאפשר לבני הזוג למצוא דרכים לנהל את חרדותיהם באופן בוגר ומאוזן יותר, ובכך ליצור קשרים זוגיים יציבים ומספקים יותר.

בר-לב שמעון

עו"ס פסיכותרפיסט

0537226836

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.